מאמר של מטפל/ת · פיזיותרפיה

דלקת בגיד אכילס (טנדינופתיה): מה עוזר ומתי אפשר לחזור לרוץ

יוסף אבנעים, מטפל בדיקור יבש ובפיזיותרפיה · 15 דקות קריאה · 3 בנובמבר 2026

כאב בגיד אכילס מגיב בדרך כלל לתוכנית תרגול עומס מדורג ולא למנוחה מוחלטת. מה עוזר, כמה כאב מותר, מתי פונים לרופא ומתי אפשר לחזור לרוץ.

בקצרה

כאב בגיד אכילס, שרבים מכנים "דלקת בגיד אכילס", מגיב בדרך כלל טוב לתוכנית שבמרכזה תרגול עומס מדורג על הגיד. זה הטיפול הראשון לפי ההנחיה האמריקאית לפיזיותרפיה (2024), ברמת ראיות חזקה. מנוחה מוחלטת לא מומלצת: אפשר להמשיך בפעילות, כל עוד הכאב נשאר בגבולות שמוגדרים בהמשך. סביב התרגול אפשר לבנות תוכנית מלאה: טיפול ידני ודיקור יבש לשרירי השוק, חיזוק שרירי הירך והאגן, הורדת גורמי סיכון, הגבהה זמנית לעקב, וגלי הלם כשההתקדמות איטית. לכל אחד מהכלים האלה יש תפקיד, ורמת הראיות שונה מכלי לכלי.

מה זה ואיך זה מרגיש

גיד אכילס מחבר את שרירי השוק לעצם העקב. כשהוא כואב, אנשים מתארים "כאב בעקב מאחור" או "כאב באכילס בבוקר": כאב ונוקשות בבוקר שמשתפרים אחרי כמה צעדים, וכאב בתחילת ריצה או אחריה. השם המקצועי הוא טנדינופתיה של גיד אכילס (Achilles tendinopathy).

"דלקת" או לא? הכינוי העממי מטעה. ההנחיה האמריקאית מגדירה טנדינופתיה ככאב מקומי בגיד שקשור לפעילות שמעמיסה עליו, וההגדרה הזו נועדה במכוון שלא לרמוז על דלקת או על ניוון.

שני סוגים שחשוב להבחין ביניהם:

• באמצע הגיד: הכאב ממוקם יותר מ-2 ס"מ מעל נקודת החיבור לעקב.
• בחיבור לעקב (אינסרציונלי): הכאב בחלק התחתון של הגיד, ליד העצם.

ההמלצות במאמר הזה מתייחסות בעיקר לסוג הראשון. לכאב בחיבור לעקב, ההנחיה האמריקאית מפנה להנחיה ההולנדית הרב-תחומית (2021). לכן זיהוי המיקום הוא הצעד הראשון.

מנגנונים: למה הגיד כואב, ולמה תרגול עוזר

הגורם לטנדינופתיה של אכילס עדיין לא ברור. הסיכון כנראה נובע משילוב של גורמים פנימיים וחיצוניים שמובילים לעומס יתר על הגיד: שינויים באימונים (עצימות, משך, סביבה), ליקויים בגפה התחתונה שמגבירים את העומס, פציעות קודמות, מצבים רפואיים ותרופות.

הגיד מגיב לעומס: עומס מדורג עשוי לחזק אותו, ועומס פתאומי עלול לעורר כאב. ההנחיה האמריקאית מעריכה שתרגול משפיע בכמה רבדים: על מבנה הגיד, על התפקוד המוטורי ועל גורמים פסיכולוגיים.

יש גם ממצא מפתיע: סקירה מ-2023 לא מצאה קשר ברור בין השיפור בכאב לבין שינויים בכוח או במבנה של שרירי השוק. כלומר, תרגול עובד, אבל לא רק כי "השריר נהיה חזק יותר". ההסבר המלא עדיין לא ידוע.

מתי לפנות לרופא/ה לפני כל טיפול

פנו מיד לרופא/ה או לחדר מיון אם:

• הרגשתם "פיצוץ" או מכה פתאומית בחלק האחורי של הקרסול, כאילו מישהו בעט בכם.
• אתם לא מצליחים לעמוד על קצות האצבעות ברגל הכואבת.
• הופיעו נפיחות, שטף דם או שקע פתאומי לאורך הגיד.

אלה יכולים להיות סימנים לקרע בגיד, שמחייב בדיקה רפואית מהירה.

פנו לבדיקה רפואית קרובה אם:

• הכאב התחיל בזמן טיפול באנטיביוטיקה ממשפחת הקווינולונים או אחריו. הסיכון לפגיעה בגיד גבוה יותר מעל גיל 60, אצל מי שנוטל/ת סטרואידים ואצל מושתלי כליה, לב או ריאה, וקרעים דווחו גם חודשים אחרי סיום הטיפול.
• יש כאב בשני הגידים, או כאב גם במפרקים נוספים או בגב התחתון.
• יש חום, אודם או חום מקומי.
• הכאב ממוקם בעצם העקב עצמה ולא בגיד. במקרה כזה צריך לשלול שבר מאמץ.

מה כולל הבירור, ומה ההבדל בין ממצא בדימות לתסמינים

האבחנה מבוססת בעיקר על בדיקה גופנית: תסמינים באמצע הגיד, כאב שמתעורר בפעילות שמעמיסה על הגיד, ורגישות במישוש. בבדיקה גם מודדים טווח תנועה בקרסול, כוח וסבולת של שרירי השוק, ומבצעים מבחני הקפצה ועליות על קצות האצבעות. המטפל/ת צריך/ה גם לשלול מצבים אחרים שגורמים לכאב מאחורי הקרסול, כמו קרע חלקי בגיד, דלקת בבורסה, גירוי של עצב השוק, צביטה אחורית בקרסול או מחלה דלקתית מערכתית.

דימות לא נדרש כדי לאבחן טנדינופתיה של אכילס. הוא מומלץ כשהאבחנה לא ודאית, כשההחלמה מתעכבת, כשהתסמינים מחמירים, או כששוקלים טיפול פולשני.

גם כשעושים בדיקה, הממצא לא תמיד מסביר את הכאב. עיבוי של הגיד הוא סימן שכיח, אבל הוא לא ייחודי לטנדינופתיה: עד רבע מהמבוגרים בלי כאב בכלל הם בעלי גיד מעובה.

מהקליניקה: רצים מגיעים אליי לא פעם מבוהלים מתוצאת אולטרסאונד. אני מסביר להם מה הממצא אומר ומה לא, וזה חלק מהטיפול עצמו. זה עוזר להם לחזור לתנועה בביטחון.

איך לקרוא את הראיות

בהנחיה האמריקאית לכל המלצה יש דרגה. כדאי להכיר אותן לפני שקוראים את הפרק הבא:

• דרגה A – ראיות חזקות ממחקרים איכותיים. זו הדרגה של התרגול.
• דרגות B ו-C – ראיות בינוניות או חלשות, למשל ממחקר בודד.
• דרגה E – ראיות תיאורטיות, ממחקרי מעבדה או מעקרונות ביולוגיים.
• דרגה F – דעת מומחים, על סמך הניסיון הקליני של צוות ההנחיה, כשאין עדיין מספיק מחקרים. זה לא אומר שהטיפול לא עובד. זה אומר שעוד לא נבדק כראוי.

כמה טיפולים במאמר הזה מבוססים בעיקר על ניסיון קליני. כשזה המצב, אני אומר את זה במפורש.

הטיפול: שבעה כלים, בסיס אחד

1. תרגול עומס מדורג: הבסיס

לפי ההנחיה האמריקאית:

• תרגול עומס מדורג על הגיד הוא הטיפול הראשון. מתרגלים בעומס הגבוה ביותר שנסבל, כדי לשפר תפקוד ולהפחית כאב (דרגה A, ראיות חזקות).
• תדירות: לפחות 3 פעמים בשבוע, בעצימות הגבוהה ביותר שנסבלת (דרגה E).
• סוג התרגיל פחות חשוב. תרגילים אקסצנטריים, תרגילים בעומס כבד ובמהירות איטית, תרגילים איזומטריים ותוכניות מדורגות נמצאו כולם יעילים.
• לא לנוח לגמרי. ממשיכים בפעילות בגבול הכאב הנסבל (דרגה B).
• הסבר והדרכה על הבעיה, לצד התרגול (דרגה B).

מחקרים הראו שיפור כבר אחרי שבועיים של תרגול, ושיפור משמעותי בתפקוד עד 12 שבועות. היקף ההחלמה ומשך הזמן שונים מאדם לאדם. תופעת הלוואי השכיחה היא החמרה זמנית בתסמינים.

כמה כאב מותר? הכלי המקובל הוא מודל ניטור הכאב:

• כאב של עד 5 מתוך 10 בזמן הפעילות הוא מקובל.
• הכאב צריך לרדת כשמפסיקים, ולחלוף עד הבוקר שלמחרת.
• הכאב והנוקשות בבוקר לא אמורים לעלות משבוע לשבוע.

אם אחד מהתנאים האלה לא מתקיים, מורידים עומס. בניסוי מבוקר, מטופלים שהמשיכו לרוץ ולקפוץ לפי המודל הזה לא נפגעו מכך, והשתפרו בדומה למי שנחו מפעילות שמעמיסה על הגיד.

מהקליניקה: הטעות הנפוצה שאני רואה אצל רצים היא לעצור לגמרי, להרגיש טוב, ואז לחזור בבת אחת לאותו נפח ריצה. אצלי בקליניקה עובד הרבה יותר טוב להמשיך בפעילות מותאמת לצד תרגול, לפי מודל ניטור הכאב, ולהעלות עומס בהדרגה.

2. טיפול ידני

ההנחיה האמריקאית מאפשרת טיפול ידני בשרירים, במפרקים וברקמות החיבור כשיש הגבלת תנועה, למשל בקרסול (דרגה F, דעת מומחים). ניסוי קטן אחד מצא שעיסוי בלחץ לנקודות רגישות בשרירי השוק הביא לשיפור בתפקוד שדומה לתרגול. לא דווחו נזקים משמעותיים מטיפול ידני בגפה התחתונה. עדיין חסרים מחקרים איכותיים בתחום.

3. דיקור יבש לשרירי השוק

ההנחיה האמריקאית מאפשרת דיקור יבש לטיפול בכאב ובנוקשות בשרירי השוק, כמו התאומים והסולאוס, בעיקר כשהתסמינים חריפים יותר או כשקשה לסבול תוכנית העמסה (דרגה F, דעת מומחים). לפי ההנחיה, הדיקור עשוי לעזור לכאב ולטווח התנועה, במיוחד כשיש נקודות טריגר בשוק.

בניסוי קטן אחד, הוספת דיקור לתוכנית תרגול לא שיפרה את התוצאות. לא דווחו תופעות לוואי חמורות. רוב המשתתפים הרגישו כאב עמוק או התכווצות בזמן ההחדרה, ולפעמים הופיע שטף דם קל.

בטיחות: לא מטפלים בדיקור יבש, או מתייעצים קודם עם רופא/ה, במקרים של נטילת מדללי דם או הפרעת קרישה, זיהום בעור באזור, בצקת לימפטית ברגל, או הריון.

מהקליניקה: אני לא משתמש בדיקור יבש כדי "לטפל בגיד". אני משתמש בו כשהשוק תפוסה וכואבת כל כך שהיא לא מאפשרת להתחיל להעמיס. ברגע שהשריר משתחרר מספיק כדי לעבוד, העבודה עצמה עוברת לתרגול.

4. חיזוק שרירי הירך והאגן

הגיד לא עובד לבד. סקירה מ-2023 מצאה שאצל ספורטאים ורצים עם כאב באכילס, הכוח האיזומטרי של שרירי הירך עשוי להיות מופחת בהשוואה לספורטאים בריאים. ההנחיה האמריקאית מאפשרת תרגילים שמטפלים בליקויים בגפה התחתונה שמגבירים את העומס על הגיד (דרגה F). עדיין אין ניסויים שבדקו ישירות חיזוק של שרירי הירך והאגן כטיפול באכילס, ולכן הבסיס כאן הוא הקשר שנמצא ושיקול קליני.

מהקליניקה: כשאני בודק רץ עם אכילס, אני בודק גם את הירך: שרירי הישבן, הארבע-ראשי ושליטה על האגן בעמידה על רגל אחת. כשיש שם חולשה, אני מוסיף אותה לתוכנית, כי שם לפעמים מתחיל העומס שמגיע בסוף לגיד.

5. הורדת גורמי סיכון

לפי סקירה שיטתית שעליה נשענת ההנחיה האמריקאית, מבין גורמי הסיכון שנמצאו, אלה שאפשר לשנות הם:

• אנטיביוטיקה ממשפחת הקווינולונים – כדאי לשאול את הרופא/ה על חלופה כשיש.
• צריכת אלכוהול.
• כוח שרירי השוק – כוח מופחת נקשר לסיכון גבוה יותר.

בנוסף נמצאו קשורים טנדינופתיה קודמת או שבר קודם בגפה התחתונה, ואימונים במזג אוויר קר. משקל עודף, מבנה כף הרגל ורמת הפעילות לא נמצאו קשורים לסיכון. חשוב לדעת שרוב המחקרים על גורמי סיכון היו בסיכון גבוה להטיה, ולכן המסקנות זהירות.

ההנחיה ההולנדית ממליצה גם על בנייה הדרגתית של האימונים, על חיזוק שרירי השוק לפני העונה ועל לבוש חם באימונים בחורף. היא ממליצה גם לנהוג בזהירות בתרופות נוגדות דלקת ובזריקות סטרואידים.

6. הגבהה לעקב: יתרונות וחסרונות

הגבהה בנעל מקטינה את הכיפוף של הקרסול, וכך גם את המתיחה של הגיד בזמן הליכה וריצה.

מה המחקר מצא: בניסוי מבוקר של 100 משתתפים, הגבהה קשיחה בגובה 12 מ"מ בשתי הנעליים הייתה יעילה יותר מתרגול אקסצנטרי בהפחתת כאב ובשיפור תפקוד אחרי 12 שבועות. גם ההיענות הייתה גבוהה יותר: 91% לעומת 60%. חשוב להבין את ההשוואה: קבוצת התרגול תרגלה לבד בבית לפי דף הוראות, וההיענות הנמוכה בה היא חלק מההסבר לפער. ההנחיה האמריקאית מאפשרת להשתמש בהגבהה ככלי זמני (דרגה C). שימו לב שמדובר בהגבהה קשיחה. הגבהות רכות שנועדו לבלימת זעזועים לא נמצאו מועילות.

מה המחקר לא מצא: לא נמצאו נזקים ייחודיים להגבהה. כ-45% מהמשתתפים בשתי הקבוצות דיווחו על כאב חדש בגב התחתון או ברגליים, בשיעור דומה בהגבהה ובתרגול. עדיין אין מחקרים שבדקו מה הגובה המתאים, וכמה זמן ואיך להוריד את ההגבהה בהדרגה.

החסרונות מנקודת מבטי הקלינית: אלה שיקולים מהניסיון שלי ולא ממצא מחקרי. הגבהה מורידה עומס מהגיד, אבל הגיד צריך עומס כדי להסתגל. אם משתמשים בה לאורך זמן בלי תוכנית חיזוק, היא עלולה להפוך לתלות ולדחות את בניית היכולת של הגיד והשוק. בנוסף, הגבהה בנעל אחת בלבד משנה את הסימטריה של ההליכה. לכן אני ממליץ עליה כפתרון זמני לשלב הכאב החריף, בשתי הנעליים, לצד תרגול, עם תוכנית ברורה להורדה הדרגתית.

7. גלי הלם

בטיפול בגלי הלם (ESWT, Extracorporeal Shockwave Therapy) מכשיר מעביר גלי לחץ דרך העור לאזור הגיד. ההנחיה האמריקאית לא בחנה את הטיפול, כי הוא הוגדר מחוץ לתחום הפיזיותרפיה. מחקרים אחרים מצביעים על תועלת. במחקרים האלה התוצאה נמדדה בשאלון תפקוד לאכילס, בסולם של 0 עד 100, שבו ציון גבוה יותר פירושו תפקוד טוב יותר.

• בשילוב תרגול: בניסוי מבוקר השתתפו 68 מטופלים עם כאב עיקש באמצע הגיד, שנמשך יותר מחצי שנה ולא הגיב לטיפולים קודמים. אחרי 4 חודשים, השילוב של תרגול אקסצנטרי וגלי הלם היה יעיל יותר מתרגול לבד. ציון התפקוד עלה מ-51 ל-87 בקבוצת השילוב, לעומת עלייה מ-50 ל-73 בקבוצת התרגול. הכאב ירד מ-7 ל-2, לעומת ירידה מ-7 ל-4.
• מול המתנה: ניסוי קודם של אותה קבוצת חוקרים השווה בין תרגול, גלי הלם והמתנה. אחרי 4 חודשים, ציון התפקוד עלה מ-51 ל-76 בתרגול ומ-50 ל-70 בגלי הלם, אבל רק מ-48 ל-55 בהמתנה. החוקרים הסיקו שתרגול וגלי הלם השיגו תוצאות דומות, ושגישת "נחכה ונראה" לא הייתה יעילה.
• מול תרגול: סקירה שיטתית מ-2023 מצאה שגלי הלם ותרגול משיגים שיפור דומה בתפקוד ובכאב, עם נטייה קלה, לא מובהקת, לטובת גלי הלם.
• מול אולטרסאונד טיפולי: בניסוי קטן מ-2023, עם 13 משתתפים בכל קבוצה, גלי הלם הפחיתו כאב בפעילות יותר מאולטרסאונד. אחרי 6 שבועות הכאב ירד בכ-73% בגלי הלם, לעומת כ-39% באולטרסאונד.
• בניתוח רשת של 29 ניסויים, השילוב של תרגול וגלי הלם דורג במקום השני מבין הטיפולים בטווח של 3 חודשים, מעל תרגול לבד. החוקרים מציינים שרוב ההבדלים בין הטיפולים לא היו מובהקים.
• בטיחות: לפי ה-NICE הבריטי, הראיות לא מעלות חששות בטיחות משמעותיים.

ההנחיה ההולנדית ממליצה לשקול גלי הלם כשהסבר, ניהול עומס ותרגול לא נותנים הקלה מספקת, ובכאב באמצע הגיד לשלב אותם עם תרגול.

לאיזון: שני הניסויים החיוביים קיבלו ציון איכות גבוה, אבל המטופלים בהם ידעו איזה טיפול הם מקבלים. בניסוי מבוקר מ-2021, שבו הייתה קבוצת גלי הלם מדומים, הוספת גלי הלם לתרגול לא שיפרה את התפקוד. ה-NICE הגדיר ב-2016 את הראיות ליעילות כלא עקביות ומוגבלות.

מתי לא מטפלים בגלי הלם: הריון, טיפול סמוך ללוחות גדילה לפני סיום הגדילה, גידול באזור הטיפול, זיהום פעיל באזור, והפרעת קרישה או טיפול בנוגדי קרישה.

מהקליניקה: אני פונה לגלי הלם אצל מי שעושה את התרגול כמו שצריך, וההתקדמות עדיין איטית. אצל המטופלים האלה הם יכולים לתת את הדחיפה שחסרה. אני לא מציע אותם במקום התרגול.

איך זה מתחבר לתוכנית אחת

• תרגול עומס מדורג: תמיד, כבסיס.
• טיפול ידני ודיקור יבש: כשיש הגבלת תנועה, או שוק כואבת ותפוסה שמקשה להתחיל להעמיס.
• חיזוק הירך והאגן: כשהבדיקה מראה חולשה או שליטה ירודה.
• הורדת גורמי סיכון: לאורך כל הדרך.
• הגבהה לעקב: זמנית, בשלב הכאב החריף, עם תוכנית להורדה.
• גלי הלם: כשההתקדמות בתרגול איטית למרות התמדה.

כלל אצבע: כל טיפול נוסף בא לצד התרגול ולא במקומו. ההנחיה האמריקאית מאפשרת לשלב כמה טיפולים כדי להגביר את התועלת של התרגול (דרגה C).

מתי חוזרים לרוץ עם אכילס

ברוב המקרים לא צריך להפסיק לרוץ לגמרי. מה שקובע את הקצב הוא התגובה של הגיד:

• ממשיכים או מעלים כשהכאב בזמן הריצה נשאר עד 5 מתוך 10, חולף עד הבוקר שלמחרת, והנוקשות בבוקר לא מחמירה משבוע לשבוע.
• מורידים עומס כשאחד מהתנאים האלה לא מתקיים.
• מעלים בהדרגה: קודם נפח, אחר כך מהירות, ורק בסוף עליות, קפיצות וספרינטים.

לפי ההנחיה ההולנדית, חזרה מהירה לספורט קשורה להישנות, וכדאי לתת לתהליך חודשים ולא ימים. מומלץ גם להמשיך בתרגול לשוק אחרי ההחלמה. על העקרונות הכלליים של חזרה לריצה, ראו חזרה לריצה אחרי פציעה.

תחזית

לפי ההנחיה ההולנדית, רוב המטופלים מחלימים. עם זאת, אצל 23% עד 37% התסמינים נמשכים לאורך זמן, גם עד 10 שנים. זו עוד סיבה להתמיד בתוכנית ולא לוותר על התרגול כשהכאב משתפר.

מה לשאול את המטפל/ת

• האם הכאב באמצע הגיד או בחיבור לעקב?
• מה תוכנית התרגול, ואיך נעלה את העומס?
• כמה כאב מותר בזמן התרגול והריצה?
• האם בדקת גם את הירך והאגן?
• אילו מבחנים נעשה כדי לעקוב אחרי ההתקדמות?
• מתי נשקול טיפול נוסף, כמו דיקור יבש או גלי הלם, ולמה?

לא בטוחים איזה טיפול מתאים לכם? אפשר להתחיל בשאלון

עלויות והחזרים

פיזיותרפיה ניתנת דרך קופות החולים או במסגרת פרטית. גלי הלם ודיקור יבש ניתנים לרוב במסגרת פרטית. אם יש לכם ביטוח משלים (שב"ן), כדאי לבדוק מראש אם הוא מחזיר עליהם.

שאלות נפוצות

כמה זמן לוקח להחלים מדלקת בגיד אכילס?

אין זמן קבוע. מחקרים הראו שיפור כבר אחרי שבועיים של תרגול, ושיפור משמעותי עד 12 שבועות, אבל היקף ההחלמה ומשך הזמן שונים מאדם לאדם.

האם פיזיותרפיה עוזרת לאכילס?

כן. תרגול עומס מדורג הוא הטיפול הראשון לפי ההנחיה האמריקאית, ויש לו ראיות חזקות.

אפשר להמשיך לרוץ עם אכילס?

בדרך כלל כן, בתוכנית מסודרת ולפי מודל ניטור הכאב: עד 5 מתוך 10 בזמן הריצה, כאב שחולף עד הבוקר שלמחרת, ונוקשות שלא מחמירה משבוע לשבוע.

האם דיקור יבש עוזר לאכילס?

דיקור יבש לשרירי השוק יכול לעזור לכאב ולנוקשות בשריר, בעיקר כשקשה להתחיל לתרגל. ההמלצה מבוססת על דעת מומחים, והוא משמש ככלי משלים לתרגול.

האם גלי הלם עוזרים לאכילס?

בחלק מהמחקרים גלי הלם השיגו תוצאות דומות לתרגול, ובאחד מהם השילוב של השניים היה עדיף על תרגול לבד. הם נשקלים בעיקר כשההתקדמות בתרגול איטית.

האם הגבהה לעקב עוזרת?

הגבהה קשיחה הפחיתה כאב ושיפרה תפקוד בניסוי מבוקר. היא מתאימה כפתרון זמני, לצד תרגול ועם תוכנית להורדה הדרגתית.

מה עושים כשאכילס לא עובר?

בודקים את האבחנה, את מינון התרגול ואת עומס הריצה. אם אין שיפור, דימות יכול לעזור לשלול אבחנות אחרות.

מתי צריך ניתוח באכילס?

בחשד לקרע, פונים לרופא/ה מיד. בטנדינופתיה, ההנחיה ההולנדית ממליצה לשקול ניתוח רק אחרי חצי שנה לפחות של טיפול פעיל בלי שיפור, וההחלטה היא של רופא/ה אורתופד/ית.

מקורות

• Chimenti RL, Neville C, Houck J, et al. Achilles Pain, Stiffness, and Muscle Power Deficits: Midportion Achilles Tendinopathy Revision – 2024. J Orthop Sports Phys Ther. 2024;54(12):CPG1-CPG32. doi:10.2519/jospt.2024.0302 PubMed
• de Vos RJ, van der Vlist AC, Zwerver J, et al. Dutch multidisciplinary guideline on Achilles tendinopathy. Br J Sports Med. 2021;55(20):1125-1134. PubMed
• van der Vlist AC, Breda SJ, Oei EHG, Verhaar JAN, de Vos RJ. Clinical risk factors for Achilles tendinopathy: a systematic review. Br J Sports Med. 2019;53:1352-1361. PubMed
• van der Vlist AC, Winters M, Weir A, et al. Which treatment is most effective for patients with Achilles tendinopathy? A living systematic review with network meta-analysis of 29 randomised controlled trials. Br J Sports Med. 2021;55:249-256. PubMed
• Murphy MC, Travers M, Chivers P, et al. Can we really say getting stronger makes your tendon feel better? J Sci Med Sport. 2023;26:253-260. PubMed
• Silbernagel KG, Thomeé R, Eriksson BI, Karlsson J. Continued sports activity, using a pain-monitoring model, during rehabilitation in patients with Achilles tendinopathy: a randomized controlled study. Am J Sports Med. 2007;35(6):897-906. PubMed
• Rabusin CL, Menz HB, McClelland JA, et al. Efficacy of heel lifts versus calf muscle eccentric exercise for mid-portion Achilles tendinopathy (HEALTHY): a randomised trial. Br J Sports Med. 2021;55(9):486-492. PubMed
• Solomons L, Lee JJY, Bruce M, White LD, Scott A. Intramuscular stimulation vs sham needling for the treatment of chronic midportion Achilles tendinopathy: a randomized controlled clinical trial. PLOS ONE. 2020;15:e0238579. PubMed
• Stefansson SH, Brandsson S, Langberg H, Arnason A. Using pressure massage for Achilles tendinopathy: a single-blind, randomized controlled trial comparing a novel treatment versus an eccentric exercise protocol. Orthop J Sports Med. 2019;7. PubMed
• Quarmby A, Mönnig J, Mugele H, et al. Biomechanics and lower limb function are altered in athletes and runners with Achilles tendinopathy compared with healthy controls: a systematic review. Front Sports Act Living. 2023;4:1012471. PubMed
• Rompe JD, Furia J, Maffulli N. Eccentric loading versus eccentric loading plus shock-wave treatment for midportion Achilles tendinopathy: a randomized controlled trial. Am J Sports Med. 2009;37(3):463-470. PubMed
• Rompe JD, Nafe B, Furia JP, Maffulli N. Eccentric loading, shock-wave treatment, or a wait-and-see policy for tendinopathy of the main body of tendo Achillis: a randomized controlled trial. Am J Sports Med. 2007;35(3):374-383. PubMed
• Charles R, Fang L, Zhu R, Wang J. The effectiveness of shockwave therapy on patellar tendinopathy, Achilles tendinopathy, and plantar fasciitis: a systematic review and meta-analysis. Front Immunol. 2023;14:1193835. PubMed
• Stania M, Juras G, Marszalek W, Król P. Analysis of pain intensity and postural control for assessing the efficacy of shock wave therapy and sonotherapy in Achilles tendinopathy: a randomized controlled trial. Clin Biomech. 2023;101:105830. PubMed
• Gatz M, Schweda S, Betsch M, et al. Line- and point-focused extracorporeal shock wave therapy for Achilles tendinopathy: a placebo-controlled RCT study. Sports Health. 2021;13:511-518. PubMed
• National Institute for Health and Care Excellence. Extracorporeal shockwave therapy for Achilles tendinopathy (IPG571). London: NICE; 2016. NICE
• U.S. Food and Drug Administration. Information for Healthcare Professionals: Fluoroquinolone Antimicrobial Drugs (boxed warning on tendinitis and tendon rupture). 2008.

המאמר נכתב על ידי המטפל/ת ומשקף את הניסיון המקצועי שלו/ה. מה שהמחקר אומר על פיזיותרפיה - בעמוד השיטות. ההתאמה אינה ייעוץ רפואי ואינה תחליף לבדיקה אצל רופא/ה.